HaEmunot veHaDeot, [Treatise II] The Unity of the Creator, Introduction

בשמחדש הדברים אחד:

אמר יהודה בן שאול, אמר המחבר: אקדים במאמר הזה לאמר כי התחלות המדעים גדולות, ‏ותכליותיהם דקות. ושהם מגיעות אל הידוע האחרון ולא יהיה אחריו ידוע אחר. ושהאדם עולה ‏בידיעותיו מענין אל ענין, וכל מעלה יעלה אליה, היא בהכרח תהיה ותר דקה מהמעלה אשר לפניה, ‏עד שתהיה המעלה האחרונה יותר דקה מן הידיעות כלם. וכאשר יפגשנה האדם בדקות ההיא, הוא ‏אשר בקשהו. ולא יכשר שיתעסק בה שתהיה גדולה, ואם הוא מתעסק בזה, הוא משתדל לשוב אל ‏הידוע הראשון אשר ממנו החל, או השני אשר בו שנה והוא כבר עוות דרכי המדעים וחמסם. וכל ‏אשר הוא מתעסק להגדיל הידוע האחרון, הוא מתעסק לבטל עיונו ולבטל מדעו, ולשוב אל הסכלות ‏בו. וצריך שאבאר מאין אמרתי אלה הששה מאמרים ואחר כן אומר הסבה אשר הביאתני למנות ‏אותם בתחלת המאמר הזה:‏

ואבאר תחלה שהתחלות המדעים גדולות. ואומר, הם מתחילות מן המוחש, וכל דבר שיפול עליו ‏החוש הוא הדבר הכולל, אשר אין בו יתרון לקצת בני אדם על קצתם, שיהיה אחד מהם יותר יודע ‏מן האחר בו; אבל אין להם בו יתרון על הבהמות. כי אנחנו מוצאים אותם שהם חשות בראותם ‏ושמעם, כאשר יחושו הם, וכל דבר שישתוו בו הבהמות עם בני אדם א"א להיות דבר יותר עבר ‏ממנו וכאשר יעמוד האדם על זה הדבר המוחש, וידע כי הוא גשם, יראה בדקות שכלו שיש בו ‏מקרים, והוא מפני שראה משחיר עת ומלבין עת ויחם עת ויקר עת. ואחר כך יוסיף לדקק ויראה ‏שיש בו ענין עולה מנו ענין הכמות, והוא בעמדו על ענין ארך רחב ועמק, ואחר כן יוסף לדקק ויראה ‏שעמו ענין הולך עם מצבו עולה ממנו המקום והוא פגישתו. ואחר כן ילך עם דקות עיונו ויגיע אל ‏שעמו ענין הולך עמו, עולה ממנו הזמן והוא קיומו. ועל הדרך הזה איננו זז מגיע ומפליג, והוא הולך ‏עם מחשבתו והכרתו עד שיגיע אל סוף מה שישיגהו. ויהיה זה האחרון ההוא יותר דק מכל אשר ‏עלה לו, כאשר היה הראשון יותר עבה מכל מה שעלה לו. ומזה דנתי כי סוף הידועים הוא הדק ‏שבהם. ואמרתי שהאדם עולה מידוע אל ידוע. שאין אחריו ידוע, בעבור ג' דברים. אחד מהם, כי ‏האדם כיון שגופו מוגבל, מתחייב שיהיה לכל כח שבו גבול, וכח המדע אחד מהם, וכאשר אמרתי ‏בשמים, כי כח עמידתם חייב שיהיה לו תכלית. והשני כי המדע איננו נתפש לאדם אלא מפני שיש לו ‏תכלית, ואם יחשב שאין לו תכלית אז יבטל להתפש לו, וכאשר יבטל זה, יבטל שידעהו אדם. ‏והשלישי כי השרש אשר ממנו יתילדו כל המדעים; רצוני לומר החוש, יש לו תכלית בלי ספק, ולא ‏יתכן שיהיה מה שיתילד ממנו באין לכלית, ויהיה ה סעיף בחלוף השרש. ואמרתי שהאדם עולה ‏מהם מענין אל ענין, מפני שכל מדע יש לו שרש שיתילד ממנו, ואין לסכלות שרש שיתילד ממנו; ‏אבל הסכלות העדר המדע בלבד, כאשר בארנו בענין החשך שהוא העדר האור ואיננו הפכו. וכמו ‏שהבאנו שם ראיה כי החשך אילו היה הפך האור, לא היה נהפך האויר המחשיך לאור. וכן נאמר כי ‏הסכלות אלו היתה שרש כמדע, לא היה אפשר שיהפך הסכל יודע, אבל היה המדע והסכלות ‏המקבצים בחלק א', והיו נמנעים. ומזה אמרתי שהאדם יעלה במדע מענין אל ענין אחר, מפני שהוא ‏נולד משרש ומסתעף, ולא יתכן שיעלה בסכלות מענין אל ענין, כי אין הסכלות מעלות ידרך בם; אך ‏הוא עזיבת מדע דבר אחר דבר והעדרו. ואמרתי שהאחרון יותר דק מן הכל, בעבור מה שאנחנו ‏רואים שהשלג יורד ממקום האויר, ואנחנו רואים אותו כאבן, ונדקדק העיון ונדע שהוא ממים, ואחר ‏כן נדקדק המחשבה עוד, ונדע שהמים ההם לא יעלו כי אם על דרך האד והעליה, והאמננו כי ‏תחלתו אד. ואחר כן העמקנו עוד, ואמרנו: אי אפשר שלא יהיה לאד ההוא סבה שתעלהו. וכבר ‏התבאר כי הסבה העולה בידינו באחרונה, היא דקה מן האיד, אשר היא יותר דק מן המים, אשר ‏הוא יותר דק מן השלג, וזאת הסבה הדקה עליה כיון האדם והגיע. ואמרתי שמי שהתעסק שיהיה ‏סוף ידיעותיו כמו תכליתם חומס אותם, כאשר גליתי מחקיהם וסדרם. ואמרתי אך הוא משחית ‏מדעו, שב במבוקשו, כמי שחייב את עצמו שתהיה הסבה המעלה האד מן הארץ שלג, כמו השלג ‏אשר התעסק תחלה, וכבר השחית; מפני שהשלג הוא אשר בקש, והשלג דבר עלה לו מבלי דרישה, ‏ואם לא יפרש הדרישה שיהיה שלג או מים, אבל אמר רוצה אני שאראנו, ואם לא, לא אאמין בו, הוא ‏אומר כבר בקשתי שלג או מים או אד, אבל בקש אותו בזולת הדבור הראשון, מפני שלא יתכן ‏לראות בשער הזה כי אם הדברים האלה. ואם ישוב על דרך סבת האד, ובטלו, בעבור שלא עלה לו ‏נראה, ואמר שאין סבה, כבר בטל ענין, שכבר התברר אצלו, לתוחלת נכזבה או עצה נבערה. - וכיון ‏שהשלמתי אלה הבאורים צריך לבאר הסבה אשר הביאתני להקדימם הנה:‏

ואומר, כאשר הגעתי אל שער ידיעת העושה, ראיתי אנשים דוחים את זה בעבור עלת שלא ראוהו, ‏ואחרים מפני עומק ענינו ודקותו, ואחרים חושבים שתהיה ידיעתו ידיעה אחרת, ואחרים חושבים ‏לציירו במחשבתם גשם. ואחרים אינם בושים בהגשמתו בפירוש, אך הם מבקשים לו כמות או ‏איכות, או מקום או זמן והדומה לזה. ובקשתם זאת היא בקשת עצם בעצמה, מפני שאלה הספורים ‏לא יהיו כי אם לגשם. והקדמתי הדברים האלה להסיר מחשבותם התועות,ואניח לנפשות מטרחם, ‏ואאמת כי היות ענין הבורא בתכלית הדקות, הוא בירורו, ומציאתנו אותו בשכלנו יותר דק מכל ‏ידוע, הוא אמתתו. ואשר אמרו לא נאמין כי אם במה שיראו עינינו, ובטלו המדעים, כבר השיבותי ‏עליהם בזכרי דעת בעלי הקדמות ובעלי העקשות והעמידה, במה שאם יצטרך המעיין להסתכל בו, ‏ישוב לעיין אותו שמה במה שאמרתי. ואשר אינם מודים בענינו בעבור דקותו ועמקו, כבר הניחו ‏מבוקשם השני אחר הראשון. והוא, שאתה יודע כי כבר בארתי בשער המדע, כי כוננו בו אל דבר דק ‏ועמוק ונעלם שלא נראה כמוהו. ואמרתי שבו אמר הכתוב (קהלת ז' כ"ד) רחוק מה שהיה ועמוק ‏עמוק מי ימצאנו. וכבר ראיתי זולתנו איך חשבו ענין ההוא דק כאבק ושער, וכחלק שלא יתחלק, ‏ואנחנו איך יצא לנו דבר לא מדבר. וכאשר יהיה זה הענין הידוע במעלה ההיא, בהכרח יהיה ענין ‏הידוע במעלה אשר לאחריה; רוצה לומר הבורא יתברך יותר דק מכל דק, ועמוק מכל עמוק, וחזק ‏מכל חזק, ונעלם מכל נעלם, וגבוה מכל גבוה, עד שלא יתכן לעמוד על קצתה כלל. ובזה אמר ‏הכתוב (איוב י"א ז') החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא גבהי שמים מה תפעל עמקה ‏משאול מה תדע ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים. ואשר ישתדלו שיחשבוהו גשם, יעזרו מאולתם, ‏הלא הגשם היה תחלת ידוענו? ובמה שיש בו מן הסימנים, חקרנו ודרשנו, עד שהגענו אל ידיעת ‏עושהו, איך ישובו אל א' ב' ג' ד' על הדמיון, ומתעסקים בו שהוא גשם, ונהיה הגשם אשר בקשנו לו ‏העושה, איש ידוע בעצמו, עד שיתכן שיהיה עושהו איש אחר זולתו. אבל בקשנו עושה לכל גשם ‏שראינוהו והשכלנוהו, וכל גשם שיעלה במחשבתנו, זה העושה עשהו, והוא יוצא חוץ לו. ואשר בקשו ‏מה שיש אחריו. כבר דחינו מה שבקשו, מצד האדם החכם, וחיוב תכלית חכמתו בתכלית כחו, ומצד ‏הידוע, שמי שלא הגיע אל תכלית ויפסק, איננו נתפש לנפשות, ומצד השרש אשר עליו נבנו המדעים ‏כלם. ואוסיף הנה ביאור ואומר: ואולי חושב יחשוב שיתכן להיות אחר הידוע הזה ידוע אחר, ‏ומחשבת אחר מבני אדם לא הגיעתהו, או מחשבותם כלם לא הגיעו לו? ואומר: כי זאת מחשבה ‏נפסדת, מפני שכל הידיעות אינם נודעות, כי אם במצוע הגשם, כאשר הקדמנו בתחלת הספר. ‏וכאשר יצא הידוע מהיותו גשם או בתוך גשם, כבר נמנע שיהיה אחריו ידוע אחר כלל. ואשר לא ‏בקשו לקיים אותו גשם, אך בקשו שתהיה לו תנועה או מנוחה, או כעס או רצון או מה שדומה לזה, ‏כבר בקשו היותו גשם באמת בדרך [העיון] (הענין), לא בדרך הדבור. ודומה למי שאומר אינני תובע ‏ראובן במאה זוז, אך אני תובע אותו בגדר רבבה, כי הוא סלק מעל ראובן לשון המאה; אבל קיים ‏ענינה. וכאשר תמנע [תמצא] הבקשה שהוא [איננו] גשם תסתלק ממנו הבקשה במאומה ממקרי ‏הגשם הכלליים. והשיבותי הדברים בהקדמה, עם שמנהגי לקצר, להשביעה ביאור, מפני שהיא ‏מכוונת כל הספר הזה וקטבו, ואתעכב בה מעט, כי היא מספיק מיגיעה רבה אחריה. ואם יאמר: ‏איך היה הענין הזה צריך אל היגיעה הזאת הרבה, ואל אלה המאמרים הרחבים, ואומר: כי זה ‏לשתי סבות. אחת מהם כי כל דבר יקר ההשגחה במה שיעלה ממנו, יתרה ורחבה, מהשגחה בדבר ‏הנקל, כאשר הוא ידוע. כי מציאת הזכוכית יותר קלה ממציאת הפנינים. והשנית כי המתעסקים ‏במדע הזה רבו מאמריהם, והיתה סבת זה אם מיעוט הבנה או מיעוט שכל או זדון לדחות או עזיבה ‏ועצלה או נטות אל תאוה, כאשר הקדמנו בפתיחת הספר, ובעבור זה נצטרכנו לגלות תעותם, במה ‏שנצטרך לגלות האמת. וכאשר כליתי מאלה המחשבות הטעות אתחיל בעצם המאמר:‏